כָּל יוֹם וָיוֹם בִּפְנוֹת הַיּוֹם,
כִּי יִרֶף לַהַט חֶרֶס
תִּרְצָה יוֹצֵאת לָהּ, יַלְדַּת תֹּם
הַגַּנָּה וּמְשׁוֹרֶרֶת.
כָּל יוֹם וָיוֹם בִּפְנוֹת הַיּוֹם,
לִנְעִים קוֹל הַמְּשׁוֹרֶרֶת
יוֹרֵד כְּרוּב מִשְּׁמֵי מָרוֹם
נֶחְבָּא בִּירַק צַמֶּרֶת.

הַכֹּל עוֹטֶה דְּמִי וָסוֹד
וְצֵל דַּק מִשְׂתָּרֵעַ,
תִּרְצָה שָׁרָה, שָׁרָה לָהּ עוֹד,
וְעוֹד הַכְּרוּב שׁוֹמֵעַ.
פִּתְאוֹם יַחְלֹף דְּבַר-מַה חִישׁ קַל
וּבֶעָלִים בָּא רֶטֶט,
וְנִבְהֲלָה תִּרְצָה וְעַל
סְבִיבָה בְּחִיל נִבֶּטֶת.

אַךְ הִיא לֹא תִּירֶא שָׁם עַד-מָה
וּמְאוּם אֵין הִיא יוֹדַעַת,
וְשׁוּב שָׁרָה, שָׁרָה, חוֹלְמָה,
וְאֹזֶן כְּרוּב שׁוֹמַעַת.