מרים ויואב אהרוני חקרו את המלחין האלמוני:

השיר היה מוּכָּר בשעתו לכל אוהבי הזמר בארץ. אהבו לשיר אותו בזכות המילים המלבבות הנכנסות היישר ללב, וגם בזכות הלחן הפשוט והמתנגן, שהלם את האופי הצנוע והכובש של השיר. לשיר היו גם מנגינות נוספות, כמו לרבים משירי רחל, כפי שעוד נספר בהמשך, אך מיהו שחיבר את הלחן הזה, ה"עממי"?

בחוברת המצורפת לתקליטור "הלילות בכנען – שירי ראשונים (1946-1882)", שהוציא המרכז לחקר המוסיקה היהודית בירושלים, מציין יעקב מזור שמקורו של הלחן טרם אוּתר. גם בספרָהּ של נתיבה בן-יהודה "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר" כתוב שלא ידוע מיהו המלחין. באחת מתוכניות הרדיו שלה השמיעה בן-יהודה את השיר וציינה ששם המלחין, שנודע לה זה עתה מעטיפת התקליט, הוא אברהם דאוס. בעקבות זאת התקשר מאזין מקיבוץ נען ואמר שאת השיר הלחין, למיטב זכרונו, חבר קיבוץ נען יהודה אורן.

ככל הידוע לנו, אף אחד מאלה לא חיבר את הלחן המוּכָּר. אנו מניחים ששמו של אברהם דאוס שורבב בטעות לעטיפת התקליט על-ידי מישהו שידע שהשיר הולחן בקיבוץ גבת. המוסיקאי היֶקֶה דאוס חי אמנם בגבת, אך הלחן שבו אנו מדברים הושר בגבת ובארץ כולה הרבה לפני בואו לשם באמצע שנות הארבעים. יתר על-כן, דאוס אכן חיבר מוסיקה לשיר "חג", אבל זהו שיר אחר, "גרמני", כבד וחגיגי, שיר למקהלה בארבעה קולות – רחוק כרחוק מזרח ממערב מהלחן הפשוט, ה"רוסי", שבו אנו מדברים. שמו של יהודה אורן הועלה, אנו מניחים, על-ידי מי ש"ידע" שמקור השיר בנען. ואכן, יש לשיר לחן שמקורו בקיבוץ נען, הלא הוא הלחן היפה של דוד זהבי, שבנעורינו שרנו אותו בעיבוד למקהלה בשני קולות. לחן נוסף, שלישי, חיבר, יהודה אנגל.

מיהו, אם כן, המלחין האלמוני ש"טרם אוּתר"? למיטב ידיעתנו, זהו פנחס גולדמן. על כך מעידים חברים ותיקים מגבת ומיפעת – קיבוצים שבהם היה גולדמן חבר במשך שנים רבות. כן מעידים על כך בביטחון בניו של גולדמן – ישראל, שולמית וגיורא.

פנחס גולדמן נולד בשנת 1905 בבסרביה. את השכלתו המוסיקלית ככַנָּר רכש בקישינב, שם סיים את הקונסרבטוריון למוסיקה. בשנת 1933 עלה ארצה. בתחילת דרכו בארץ חי בחיפה, לימד כינור וניגן ברביעיית כלי קשת. כעבור שנים ספורות, בשנת 1937, הצטרף עם משפחתו לגבת. במסגרת החברה הקיבוצית התבקש להרחיב את הפעילות המוסיקלית לכיוון עממי יותר, על מנת לשתף את הרבים בביצוע מוסיקלי פעיל. הכלים שנראו לו מתאימים לצורך זה היו כלי פריטה (מנדולינות וגיטרות) – כלי נגינה שמחיריהם עממיים וניתן ללמוד לנגן בהם היטב תוך זמן קצר יחסית. הוא הקים תזמורת גדולה של כלי פריטה בעמק הירדן, שבה השתתפו חברי הקיבוצים באזור, ותזמורת נוספת בקיבוצו – גבת – שאליה הצטרפו חברים נלהבים מקיבוצי העמק הסמוכים. התזמורות הללו היו מפעל עממי-תרבותי רב-ערך, ושתיהן התמידו בנגינה שנים רבות. הרפרטואר שלהן כלל מוסיקה קלאסית בעיבוד של גולדמן לכלי פריטה, וכן שירים ארץ-ישראליים שעיבד ואף הלחין בעצמו. במקביל לעבודתו עם המבוגרים לימד גולדמן נגינה גם את בני הנוער בגבת (ואחרי הפילוג – ביפעת). למעשה, כמעט כל הנוער למד אצלו נגינה בכלי פריטה (מעטים, נבחרים, למדו אצלו נגינה בכינור). עם הזמן הצטרפו בני הנעורים לתזמורת, ובשנים מאוחרות יותר היו רוב הנגנים צעירים ובני נוער.

שירה של רחל "חג" הוא, ככל הידוע לנו, השיר היחידי מבין המנגינות שחיבר גולדמן שזכה להיות מוּשָׁר במשך שנים רבות בעמק וגם ברחבי הארץ.

מוסיפה מרים אהרוני (26.7.2009):

לאחרונה גיליתי כי בהגדה של פסח של קבוצת השרון משנת תרצ"ז [1937] ישנו בסוף דף שירים, ביניהם גם השיר הזה, ורשום למעלה: מילים – רחל, לחן – פ.גולדמן. התרגשתי למצוא את זה, מפני שמדובר במסמך מאותה שנה שבה הצטרף גולדמן לגבת וכנראה שהלחן היה עוד טרי לגמרי [השיר עצמו נכתב בתרצ"א].