הֵרָדְמִי, יַלְדָּה קְטַנְטֹנֶת,
שָׁם רוֹמֵז כּוֹכָב.
לָךְ אֲנִי אֶרְקֹם כֻּתֹּנֶת
תְּכֵלֶת עִם זָהָב.

אֶקַּח לִי תְּכֵלֶת מִשָּׁמַיִם,
פָּז מִן הַחַמָּה.
לְיַלְדָּתִי יְפַת הָעֵינַיִם
כֻּתֹּנֶת רְקוּמָה.

הִנֵּה עוֹלֶה, עוֹלֶה כְּבָר הַיָּרֵחַ
עוֹלֶה, עוֹלֶה וּמַכְסִיף
וּמִכַּסְפּוֹ אֵלַי שׁוֹלֵחַ –
זָהָב לְכֻתַּנְתֵּךְ אוֹסִיף.

הֵרָדְמִי, יַלְדָּה קְטַנְטֹנֶת,
נוּמִי, נוּמִי נִים.
אִמָּא לָךְ תִּרְקֹם כֻּתֹּנֶת
וְתָשִׁיר שִׁירִים.