שלונסקי כתב את השיר עוד בגדוד העבודה. השיר נדפס לראשונה בכתב העת הספרותי "כתובים" שנה א' גליון ט', כ"ח תשרי תרפ"ז, 6.10.1926, ונכלל לאחר שינוי נוסח בתכנית כ"ה של תאטרון "המטאטא" [בכורה: 5.1.1932]. הערות נוספות לשיר ופרטי גרסותיו מופיעות בספר "מעגבניה עד סימפוניה", עמ' 57-56. על-פי הכתבה "הבוהמיין האחרון" (אודות יעקב אורלנד) שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 ימים" (מספר 1825), עמודים 58-54, שלונסקי כתב שיר זה לשחקנית שלי שרונה (בין היתר, המבצעת הראשונה של "היו לילות").
ללחן חובר גם השיר "החוצפה מותרת". לעתים מבוצע הבית במנגינת הפזמון, והשיר הופך כך פשוט יותר.
ראו גם לחן נוסף לשיר.
בתקופה מאוחרת יותר נכתבו והוקלטו פרודיות על השיר: שמעון בר שר את נוסח יוסי גמזו בתקליט "ירושלים של זהב" (1967) ודן אלמגור חיבר גרסה משלו עבור המופע "הקוקו והסרפן" (ר' בהמשך עדותו של אלמגור על גרסתו לשיר, וכן טקסט גרסתו).
על פי עדותו של אפריים אפרתי, ז"ל, שהשתייך ל"תנועה המאוחדת", לאותה המנגינה הושר על ידם וגם על ידי "המחנות העולים" שיר בערך בין השנים 1956-1946 לפי המלים הבאות (השיר פותח בפזמון דווקא; אפרתי ציין כי אינו יודע אם אלה הם כל בתי השיר):
פזמון:
מה לעשות, מה לעשות
כך הם הקוזאקים.
בחורים טובים מאוד,
שותים קוניאקים [הנגינה על 'יאקים] [אפרתי ציין כי חברו, אחיעזר מהנח"ל, היה שר במקום שורה זו: "לא יודעים חוכמות"]
בית א':
בעוברנו בדרכים
נערות ארצנו
בחורות עם עדיים
אצות אז לקראתנו.
פזמון: מה לעשות, מה לעשות...
בית ב':
אני קוזאק והוא קוזאק,
יחד אנו שניים.
אני עם בחורה לבד,
והוא בלי שיניים.
פזמון: מה לעשות, מה לעשות...
השיר האוקראיני:
מדובר בשיר עם אוקראיני שנקרא "Не дивуйтесь, добрі люди", מילולית: "אל תתפלאו, אנשים טובים"
ר' בהמשך תווי השיר עם מילותיו במקור.
השיר המקורי מורכב משני בתים בני 8 שורות כל אחד, וכל בית נחלק לשתי רביעיות. בניתוח שעשה המוסיקולוג איליה דובוסרסקי הוא קובע:
לכל רביעיה יש מנגינה משלה, אם כי יש דמיון רב בין שתי הרביעיות. מנגינה של בית א' זהה למנגינה של בית ב'. רביעיה ראשונה בכל בית הנה במינור; רביעיה שניה בכל בית במז'ור. בעברית כל השיר מושר לעתים רק על פי המנגינה המז'ורית של הרביעיה השניה, ולעתים עם בית מינורי השונה מגרסת התווים של המקור האוקראיני (כך מושר באתר "החוצפה מותרת").
הבית הראשון מושר על ידי הבחורה; הבית השני מושר על ידי הבחור.
להלן תרגום הטקסט לעברית בעזרתו האדיבה של איליה דובוסרסקי:
בית א':
אל תתפלאו, אנשים טובים,
שאני בררנית,
כי אני רוצה בעל כזה,
שאני יודעת איזה.
שלא יעשן את המקטרת,
שלא ינסה להריח וודקה,
שלא יאהב נשים אחרות,
שיציית רק לקולי.
בית ב':
אל תתפלאו, אנשים טובים,
שאינני מתחתן,
כי אני רוצה אשה כזאת,
שאמצא חן בעיניה.
שלא תהיינה לה רגלים עקומות,
שלא תתפרפר,
וכשאחזור הביתה מוקדם,
שתרעיף עליי נשיקות.
* דן אלמגור מספר על גרסתו לשיר:
" 'הקוקו והסרפאן' הנה הצגת-רוויו נוסטלגית-סאטירית, קצת ברוח 'תל-אביב הקטנה' ו'היה היו זמנים', שכתבתי וערכתי לפני 39 שנים (אפריל 1970) עבור תיאטרון 'יובל' שניהלה מרים עציוני. השתתפו בה גבי עמרני, ציפי שביט, גד קינר (כיום פרופ' לדרמה), יאיר קלינגר, רפי קינן, מיכל פרס, גיטה שחורי ועוד. כל העיבודים היו של אריה לבנון. ערך אתי וביים יואל זילברג (שגם כתב 3-2 קטעים, וכמוהו שאול ביבר). היו בה שירים של אלתרמן, עמנואל הרוסי ואחרים וגם שלי. זה היה רוויו שקצת לגלג על הצגות הנוסטלגיה שכבר היו מוכרות. ובין השאר שרנו בו את 'תה ואורז'. כיון שחלק מהמלים לא היו מוכרות לקהל הרחב, הרשיתי לעצמי "לתקן" קצת את שלונסקי. הוא היה אז בחיים, וקיבל זאת בחיוך (אפילו הפנה אלי פעם מפיק תיאטרון שרצה להציג אופרטה שהוא תירגם, וביקש שהוא, שלונסקי, יכניס בה שיפוצים וריענונים).
הנוסח שלי הופיע בתקליט 'הקוקו והסרפאן' שיצא אז, ושאינו בידי. ולימים הדפיסו יצרני שקופיות השירה בציבור את הנוסח הזה, לרוב תחת שמו של שלונסקי, מבלי לציין שיש בו שינויים שערכתי אני.
תודה לאורי יעקובוביץ' על המידע והחומרים.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
info@zemereshet.co.il.
גרסת דן אלמגור מההצגה "הקוקו והסרפאן"
(בית שני, שורה שלישית בטור השמאלי: "שתי כפות של שמן קיק")
תווי השיר כפי שמושר באוקראינית וכפי ששורטטו על ידי מאגדה מונקאצ'י (תודה לאורי יעקובוביץ').
פרטים נוספים
