הַיֶּלֶד: הֵנָּה, הֵנָּה גֶּשֶׁת, בַּשָּׁמַיִם קֶשֶׁת! קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם – יֹפִי לָעֵינַיִם! קֶשֶׁת קֶשֶׁת הַמְּקֻשֶּׁטֶת לִקְרָאתֵךְ נָגִיל נִשְׂמָחָה נָא סַפְּרִי נָא אֱמֹרִי מִי צִיֵּר אוֹתָךְ שָׁם כָּכָה הַקֶּשֶׁת: שָׂא עֵינֶיךָ יֶלֶד אֶל שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁמֶשׁ פָּז נֶהֱדֶרֶת הִיא אוֹתִי מְצַיֶּרֶת יֶלֶד, יֶלֶד, אַחַר גֶּשֶׁם צֵא הַחוּצָה וְחַפְּשֵׂנִי שָׂא עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם פֶּן עוֹד רֶגַע - וְאֵינֶנִּי!הילד הנה הנה גשת בשמים קשת קשת בשמים יופי לעיניים קשת קשת המקושטת לקראתך נגיל נשמחה נא ספרי נא אמורי מי ציר אותך שם ככה הקשת שא עיניך ילד אל שמי התכלת שמש פז נהדרת היא אותי מצירת ילד ילד אחר גשם צא החוצה וחפשני שא עיניים לשמיים פן עוד רגע ואינני