אַבְרָהָם אָבִינוּ צַדִּיק גָּדוֹל, אֲדֹנָי בֵּרַךְ אוֹתוֹ בַּכֹּל. שָׂרָה אִמֵּנוּ – אֵשֶׁת חֵן, אַךְ לֹא יָלְדָה כֹּל בַּת אוֹ בֵּן פִּתְאֹם נָשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא: אוֹרְחִים בָּאִים מִן הַמִּדְבָּר. שָׁלוֹם אוֹרְחִים, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָכֶם חִכִּיתִי כָּל הַיּוֹם. שָׂרָה, שָׂרָה, הוֹ, חוּשִׁי נָא, וְקֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי נָא. שְׁלשָׁה אוֹרְחִים – הִנֵּה רְאִי, עֻגוֹת-מַצּוֹת מַהֵר אֲפִי! אָפְתָה שָׂרָה מַהֵר קַל חִישׁ, שָׁלֹשׁ עֻגוֹת – עֻגָה לְאִישׁ. עֻגָה לְאִישׁ, עֻגָה לְאִישׁ – אָפְתָה שָׂרָה מַהֵר קַל חִישׁאברהם אבינו צדיק גדול אדוני ברך אותו בכול שרה אימנו אשת חן אך לא ילדה כל בת או בן פתאום נשא עיניו וירא אורחים באים מן המדבר שלום אורחים שלום שלום לכם חיכיתי כל היום שרה שרה הו חושי נא וקמח סולת לושי נא שלשה אורחים הנה ראי עוגות מצות מהר אפי אפתה שרה מהר קל חיש שלוש עוגות עוגה לאיש עוגה לאיש עוגה לאיש אפתה שרה מהר קל חיש