הֵן לֹא חָרַשְׁתִּי, גַּם לֹא זָרַעְתִּי,
לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי עַל הַמָּטָר.
וּפֶתַע, רְאֵה נָא! שְׂדוֹתַי הִצְמִיחוּ
דָּגָן בְּרוּךְ שֶׁמֶשׁ בִּמְקוֹם דַּרְדַּר.

הַאִם הוּא סְפִיחַ תְּנוּבוֹת מִקֶּדֶם,
חִטֵּי חֶדְוָה הֵם, קְצוּרִים מֵאָז?
אֲשֶׁר פְּקָדוּנִי בִּימֵי הָעֹנִי,
בָּקְעוּ עָלוּ בִּי בְּאֹרַח רָז.

שַׂגְשֵׂגְנָה שְׂגֵינָה, שַׁדְמוֹת הַפֶּלֶא
שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֵינָה, וּגְמֹלְנָה חִישׁ!
אֲנִי זוֹכֶרֶת דִּבְרֵי הַנֹּחַם:
תֹּאכְלוּ סָפִיחַ וְאַף סָחִישׁ.