המלחין דוד זהבי נולד ביפו ב-ו' בסיון תר"ע, 14.6.1910, ונפטר ב-ט"ו בחשוון תשל"ח, 27.10.1977 והוא בן 67.
את שירו הראשון כתב המלחין דוד זהבי בשנת 1927 בהיותו בן 17 ובסה"כ הלחין בחייו כ-400 שירים, מתוכם פורסמו בדפוס רק כ-200.
לפניכם אוטוביוגרפיה שכתב דוד זהבי בעצמו, כפי שהופיעה בהקדמה לספר שיריו "שלא ייגמר לעולם" שראה אור לאחר מותו (1981).
אוטוביוגרפיה
נולדתי בשנת 1910 ביפו, למשפחה חסידית הדבוקה למסורת, שעלתה מרומניה בגיל צעיר (16-17) עם תנועת עליית יהודים שהתיישבו בצפת, בטבריה, בראש־פינה ובזכרון־יעקב. במלחמת העולם הראשונה השתקענו סופית ביפו, כאשר לידה החלה תל אביב לקום, להתפתח ולהיבנות ע"י אנשי אחוזת־בית.
הצלילים הראשונים שספגתי בילדותי היו מזיגה של צלילי הזמירות של שבת ויום טוב מפי אבא מחד – וצלילי המזרח שבקעו מבתי הקפה הערביים שבקרבת ביתנו מאידך.
מכיוון שההורים לא נתנו דעתם במיוחד לחינוך המוזיקלי שלי, שכן לא ייחסו לדבר חשיבות מיוחדת וגם דלי אמצעים מלתיתו לי בגיל מבוגר יותר, הצטמצם שטח זה של המוזיקה רק במסגרת בית־הכנסת, התפילה, החזנות וזמירות של שבת וימים טובים. אבא, שניסה אף הוא את כוחו בחזנות, ראה בה את השיא של היעד המוזיקלי בימים ההם וחזק היה רצונו להוריש לי ייעוד זה, כיוון שניחנתי בקול נאה, ומשאלתו הייתה שגם אני אהיה ברבות הימים לחזן.
חושבני שגרמתי לאבא אכזבה רבה כאשר לא גיליתי נטייה מיוחדת לחזנות וודאי אכזבתו גדלה יותר כאשר בגיל הנעורים הצטרפתי לתנועת הנוער־העובד, שנוסדה אז וחזה בכך התרחקות מן היהדות והמסורת וזניחה סופית מן הייעוד שטיפח בלבו עבורי.
כאמור, נולדתי ביפו ושם קיבלתי את תחילת חינוכי בגן העברי היחידי שהיה שם. לאחר מכן המשכתי בבית־הספר "תחכמוני" בנווה־צדק ומלחמת־העולם הראשונה הפסיקה את לימודיי שם, כאשר גזירת הגירוש ע"י השלטון התורכי אילצה את המשפחה לנדוד לזכרון־יעקב, בה עשינו מספר שנים ולמדתי בבית־הספר המקומי בו לימד גם הסופר י.ח. ברנר, אשר על אישיותו טרם ידעתי דבר אז.
עם היכנס הבריטים לארץ והשלטון התורכי גורש מאזורנו, חזרה המשפחה לתל־אביב אשר הייתה בתחילת היבנותה והתפתחותה ולמדתי בבית־הספר העממי לבנים שם סיימתי את שמונה כיתות היסוד. לאחר מכן, עם הצטרפותי להסתדרות הנוער־העובד נכנסתי לעבודה. הימים ימי משבר וחוסר עבודה, וחשבתי עצמי למאושר אם יכולתי לקבל יום עבודה בשבוע ביישור החולות או הבניין. המצב הוטב במקצת כאשר קיבלתי עבודה קבועה יותר בבית־הדפוס "אחדות" ולאחר מכן בחרתי לי כמקצוע את החשמל.
את הדחף הראשון לחינוך מוזיקלי רציני נתנה לי אחותי לאה גולדיס כשנתנה לידי כינור ומספר שעורים ראשונים אך עד מהרה עברתי לכלי אחר כיוון שהפסנתר קסם לי ועושר צליליו דיברו אל לבי יותר. שעורים ראשונים בכלי זה קיבלתי אצל הגב' מרים לויט ולאחר מכן אצל הגב' הדסה ביריביס. אחרי הפסקות מספר המשכתי עוד ללמוד פסנתר בגיל מבוגר יותר אצל הגב' מרים בוסקוביץ.
השיר הראשון שניסיתי בו את כוחי בהלחנה היה "אורחה במדבר" שהוא, אגב, הפך להיות אחד המפורסמים והנפוצים ביותר של שיריי. הואיל והייתי חבר בהסתדרות הנוער־העובד דיברו ללבי במיוחד אותם שירים שהיה להם קשר לתנועה, לעבודה, לעמל ולמצוקת העובד. כך נוצרו השירים "מסבלות גורל פרוע", "מפוחית בין השינים", "שירו שיר תודה לברכת העבודה" ועוד.
אותם ימים, עקב המשבר הגדול וחוסר העבודה בארץ, בשלה בנוער־העובד ההכרה להפנות את הנוער להכשרה חקלאית וליצירת נקודות היאחזות והתיישבות. כך נולדה הקבוצה הראשונה של הנוער־העובד שיצאה לעבוד במושבות יהודה ולאחר מכן התגבשה כגוף המיועד להתיישבות שלאחר מספר שנים הפכה להיות קיבוץ נען כיום, שאני בין מייסדיו ובוניו הראשונים.
מאליו מובן שהנוף הכפרי והעבודה בחיק הטבע תרמו חלקם בלחן שיריי ולאלה שייכים השירים כמו "מלאו אסמינו בר", "שיר השדה", "ישושום מדבר וציה", "החליל" ועוד. אגב, החליל היה הכלי הראשון שניגנתי בו בגיל צעיר מאד (8) בלי שנזקקתי לעזרת מורה. ובגלל היחס המיוחד לכלי זה כנראה נצטברו אצלי שירים רבים בשם "חליל". הנפוצים ביותר מהם הם: "חליל נעלם", "החליל הוא פשוט ועדין" ועוד.
בתקופת המאבק עם השלטון הבריטי באו השירים "שיר הפלמ"ח", "הן אפשר", "יצאנו אט", "אלי אלי" לחנה סנש, "שיר אפור" ואחרים. טבעי שיצירתי הייתה צריכה לענות על צרכים רבים של מסכת חיים מתהווה, של חיי חג, מועד ושבת וכן של יום העמל האפור. אי לכך לא אמרתי די בהלחנת שירים, אלא ניסיתי לחבר מוזיקה למקהלה ולתזמורת. את היסודות לחיבור מוזיקלי רציני קיבלתי ממורים שונים כמו מנשה רבינא, יצחק אדל ואבילאה (תיאוריה והרמוניה), ואצל אחרון המורים שלי א.א. בוסקוביץ (קומפוזיציה). הודות לכך עלה בידי לכתוב עד עתה 5 קנטטות למקהלה, סולו ותזמורת שליוו והעשירו את חוויות החג בקיבוץ, ואלו הן:
א. שירת הברכה - לפי מילים מן התנ"ך
ב. קנטטת הבנים - מחזורי הבנים המצטרפים לחברות במשק (מנהג הנמשך בקיבוץ עד היום - העורכים)
ג. קנטטה כפרית - על נושאי חג האסיף
ד. קנטטת ההצטרפות - אף היא לדור הבנים הממשיכים בקיבוץ
ה. קול החיים - ההשתרשות והצמיחה מדור למשנהו
"המרכז לתרבות וחינוך" הוציא שני קובצי שירה של שירים מובחרים בשם "קובץ שירים" א' ו-ב', של שירי ילדים ושירים עממיים. רבים משיריי נשמעים מעל גלי האתר, אולם אני עצמי תורם להפצת השיר העממי ע"י שירה בציבור בהדרכתי בישובים הרבים של ההתיישבות העובדת בארץ.
("דוד זהבי – שלא יגמר לעולם" מבחר מנגינות; הוצאת הקיבוץ המאוחד "מפעלי תרבות בע"מ", 1981)
תודה לשלומית רז, אוצרת ארכיון זהבי בקיבוץ נען על הסיוע ועל החומרים.
תמלול שיחה עם דוד זהבי מתוך "התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי" מאת ד"ר ציפי פלישר
סרטון שבו רואים את דוד זהבי על רקע השיר "ניגונים".
כתבה לכבוד 100 שנה להולדת דוד זהבי מאת ד"ר אריאל הירשפלד, עיתון "הארץ".
"ברק השמיים, תפילת האדם" / מאת פרופ' אריאל הירשפלד
אינדקס שירים: א'-ד'
אינדקס שירים: ה'-ז'
אינדקס שירים: ח'-ל'
אינדקס שירים: מ'-ע'
אינדקס שירים: פ'-ר'
אינדקס שירים: ש'-ת'
1. 
